איקריה מציעה לנו הצצה אל חברה שבה מושג המעמדות נראה מנותק מהמציאות.
בניגוד לחברות מערביות רבות, בהן המעמד החברתי-כלכלי משפיע עמוקות על הזדמנויות החיים, באיקריה השוויון הוא ערך חשוב ומשמעותי.
כל פעם שאני מגיע לאיקריה ונפגש עם טאודוריס (בעלים של שני בתי מלון ועוד) אני מופתע לפגוש אותו עם ידיים מלוכלכות בצבע ("בדיוק צבעתי עכשיו בכחול איזה קישוט") או לנסוע איתו ממקום למקום עם הפיאט דוקאטו הישנה ("מי צריך יותר מזה"), או בשיחות איתו ועם החברים בקפה ניאו (הקפה המסורתי שבו יושבים המקומיים) ואני מעלה את נושא הכסף והמעמדות (די הפסקתי כי הבנתי שאני מדבר איתם בשפה "מערבית מדי") ושואל על זה, התשובה תהיה "זה לא מעניין".
באיקריה אין בתי מידות ואין מכוניות פאר, אין שעונים נוצצים ואין מותגים – זה לא מעניין אותם.
התושבים באיקריה חיים חיים פשוטים, מרוכזים במשפחה, בקהילה ובטבע. אין תחרות על עושר או סטטוס חברתי. הערבות ההדדית גבוהה והקהילה חזקה מאוד. התושבים מסייעים זה לזה בכל מצב וכולם שותפים למאמצים משותפים.
מדוע, בין היתר, אין מעמדות באיקריה?
1. ערכים משותפים: לתושבי איקריה יש מערכת ערכים משותפת, המבוססת על שיתוף פעולה, עזרה הדדית וכבוד הדדי.
2. היסטוריה ארוכה של קהילה: הקהילה באיקריה קיימת כבר מאות שנים, והקשרים החברתיים בין התושבים חזקים מאוד. מעריכים אותך לפי מי שאת.ה ולא לפי הלוגו על החולצה.
3. כלכלה מקומית: הכלכלה באיקריה מבוססת בעיקר על חקלאות, דיג ותיירות מקומית. אין פערים כלכליים גדולים בין התושבים. ולמי שיש תורם לקהילה ולמי שצריך עזרה.
מבחינתי איקריה מציעה לי (ואולי גם לנו) תזכורת חשובה. חברה יכולה לתפקד בצורה מצוינת גם ללא פערים חברתיים גדולים. השוויון והערבות ההדדית הם ערכים חשובים, שיכולים לשפר את איכות החיים של כולנו.איקריה היא דוגמה מרתקת לחברה שבה המעמדות אינם קובעים את גורל האדם. החיים הפשוטים, הקהילה החזקה והערכים המשותפים הופכים את האי הזה למקום מיוחד, שבו אנשים חיים חיים ארוכים ובריאים.
ונכון, נשאלת השאלה האם ניתן ליישם את המודל האיקרי או את חלקו גם בישראל?2