באיקריה לא רואים מכוניות חדשות, ריזורטים, מלונות מנצנצים, סממנים של מעמדות. תשכחו מסופרים נוצצים המפתים אותך לקנות עוד מוצרים ליד הקופה או עם תרסיס לחם טרי.
באיקריה לא מוכרים 'כאילו'. איקריה היא הדבר האמיתי. וזה הקסם שלה.
באיקריה אסור למהר, לרוץ והכי אסור להיות לחוץ. רצוי לקחת את הזמן (סיגה – סיגה), להירגע ולהרגיע את הנפש, לעשות דברים לאט ובנחת, ובעיקר לנשום.
באיקריה הולכים. לא רצים, לא מרתון ולא חדרי כושר. הולכים בטבע בקצב נעים. באיקריה עשרות שבילי הליכה.
באיקריה סטרס נחשב למוקצה.
באיקריה נושמים. האויר נקי, אין זיהום ואין ריסוסים (חלק מהסיבות לדבש הכל כך איכותי ובריא המיוצר באי וליין המשובח)
באיקריה בטוח. אין פשע, אין גנֵבות, אין רמאויות קטנות או גדולות, אין הטרדות מיניות.
באיקריה מילה זו מילה, ואם המליצו לך על מסעדה, מונית, קפה או כל דבר אחר, זה מתוך רצון לעשות לך טוב בלי אינטרס סמוי מאחורי הקלעים.
באיקריה אם חלילה היית קרוב להתנהגות בעייתית (למשל כתוצאה מכך שהיית קרוב להשתכר), החברים והקהילה יעזרו לך לפני שתגיע לשם.
באיקריה אין מעמדות. אין רצון ותחרות למי יש יותר כסף, בית ומכוניות יותר גדולים, מעמד וכו'. אין עשירים ועניים כולם עוזרים לכולם ורוצים לחיות יחד בשלווה ובטוב.
באיקריה לא מחפשים נוסחאות להארכת החיים או למצוא את סוד הנעורים או ניו אייג'ינג. הם פשוט חיים (וכידוע הם חלק מה Blue Zone. חמשת האזורים בעולם שתוחלת החיים בהם גבוהה מהממוצע ובבריאות טובה – עוד טייטל, מיתוג ונוסחה שהם לא אוהבים).
באיקריה לחיים יש משמעות. יש סיבה לקום בכל בוקר. יש תכלית. יש תחושת שייכות. יש רגעי התעלות ויש נרטיב אישי וקהילתי של מה באמת חשוב בחיים.
באיקריה לא מצפים שתתאהב בהם. טוב להם עם הקשיים והיתרונות בחיים שלהם. בלי פרסומות, מיתוג והבטחות לתיירים.
באיקריה החיים רחוקים מלהיות מושלמים (אם יש דבר כזה חיים מושלמים) אבל באיקריה קל להתאהב. האנשים, האוירה, תפישת החיים, הכנות וההבנה שהחיים מורכבים ואין צורך לחפש שחור או לבן, צודק או טועה, בעדי או נגדי ולכן צריך לפשט אותם ולשים את המשפחה, החברים, הקהילה, התזונה והעבודה בכל גיל כחלק מרכזי מהיום יום.
ואם מותרת הכללה, איקריה היא כמו שרבים מאיתנו היו רוצים לראות את החיים שלהם. ואפילו את החברה בישראל. ואולי זה רק אני.