איקריה נקראת על שם איקרוס, אשר לפי המיתולוגיה היוונית, היה בנו של דדלוס.
דדלוס, שנחשב לממציא ואומן, מהמוכשרים של יוון, בנה, לבקשת מינוס מלך כרתים, מבוך, כך שהמפלצת מינוטאורוס (יצור כלאיים שחציו אדם וחציו שור) לעולם לא תצליח לצאת ממנו.אבל במיתולוגיה כמו במיתולוגיה, מינוס, שלא רצה שאיש ידע את סודות המבוך, כלא את דדלוס ואת בנו איקרוס בתוך אותו מבוך (ישנן גרסאות נוספות אבל לא זה מה שחשוב לסיפורנו). מכיוון שדרך הים לא ניתן היה לברוח (ספינותיו וחייליו של מינוס שמרו על האי) החליט דדלוס, לברוח דרך האוויר בטיסה עם כנפיים שיבנו מנוצות ומדונג נרות.
כולנו מכירים את המשך הסיפור על איקרוס הנער. שהחליט להתעלם מעצת אביו (איזה נער לא עושה את זה?) עף קרוב מדי לשמש ונחת למותו על האי, שלימים יקרא על שמו.
שילוב המיתוס עם ההיסטוריה של האי – בין היתר תקיפות של פיראטים בעבר הרחוק ובהמשך הגלייתם של כ 13,000 אסירים קומוניסטים לאי, במהלך מלחמת האזרחים ביוון (כתבתי על שניהם בפוסטים קודמים) - הנחילה לאנשיה זהות מקומית חופשית, יצירתית וענווה. וזה גם מה שמייחד את איקריה מבין יעדים אחרים ביוון. תושבים וקהילות ייחודיים, שיצרו למעשה עולם בפני עצמו.
לאיקריתיים יש תחושת בטחון (שנוצרה במשך מאות בשנים) שהם יכולים לדאוג לעצמם ומסרבים להיות כמו שאר העולם.
אחת מהדוגמאות המעניינות היתה, כאשר ממשלת יוון בנתה תחנת משטרה שתטפל בכפרים באזור כריסטוס ראכס, התכנסו תושבי הכפרים והחליטו שהם יכולים לשמור על הסדר הציבורי בעצמם, באמצעות אחריות אישית והתחשבות באחר. לא מעוניינים במשטרה. תודה! ועד היום האי נשאר אחד המקומות הבטוחים ביותר לחיות בהם.
השקפת העולם המעניינת של תושבי האי, באה לידי ביטוי גם כאשר איקריה הייתה מדינה עצמאית במשך כ-שבעה חודשים בשנת 1912, כאשר האי השתחרר מהשלטון העות'מאני ולא נקלט מיד ביוון. בפעם השנייה, לאחר שפג ב 2012 הסכם ההצטרפות של איקריה ליוון, רבים מתושבי איקריה, צעירים ומבוגרים, יצאו להפגנות וקמפיין לשוב ולקבל את עצמאותם תחת הסיסמא 'בואו נעשה מהפכה איקרית נוספת! בואו נשתחרר מיוון! אנחנו רוצים חופש'.
יש משהו במיתוס הזה, שנותן תחושת הבנה של 'רוח איקריה'.
איקרוס עף עם כנפיים מעשה ידי אדם, כדי לברוח מכלאו של מלך רודן. כך גם מסורתם של תושבי איקריה, ששואפים להיות חופשיים ממגבלות העולם. שאיפה המשלבת קהילתיות, משפחתיות, ערבות הדדית, תזונה בריאה והרבה הרבה ענווה – כנראה כתוצאה מהלקח ממה שקרה למי שחושב שהוא יכול להתקרב לשמש.
מאחל שנאמץ כחברה מתפישה זו.